בידור

כבר לא יסתפקו בבננות. "כוכבים הקופים: המלחמה" (צילום: יח"צ)

ביקורת סרט: "כוכב הקופים: המלחמה" - מלך הג'ונגל או עיזה תמימה?

לא שיש לנו משהו נגד עיזות, חלילה, אבל בכל זאת...

 עמרי ויסמן   |   17/07/2017  |    |    |    | 

נכתוב  את זה על ההתחלה, כדי שלא נבזבז לכם את הזמן: אם אתם שוקלים ללכת לראות את סרט האקשן המרשים-אבל-קודר "כוכב הקופים: המלחמה", כדאי מאוד שתכינו שיערי בית ותצפו בשני הפרקים הראשונים של הטרילוגיה הזו, "כוכב הקופים: המרד" מ-2011 ו"כוכב הקופים: השחר" מ-2014. הסרט החדש הוא המשך ישיר שלהם, שחותם את סיפורו של הקוף סיזר, אשר התחיל את חייו כבעל חיים מסכן במעבדה, והפך בעל כורחו להיות מנהיג הקופים שנלחמים נגד בני האדם (האומנם?) בקרב על עתיד כדור הארץ.  האמת היא שהעלילה הרבה יותר מורכבת מהמשפט האחרון, כי לא כל הטובים הם בהכרח טובים ולא כל הרעים חייבים להיות רעים, ולכן חשוב מאוד שתצפו בשני הסרטים הקודמים כדי לקבל את תמונת הרקע המלאה.

ב"כוכב הקופים: המלחמה" נקלעים סיזר והקופים שלו לקרב, ככל הנראה אחרון, נגד מה שנשאר מצבא ארצות הברית. אבל העניינים מתפתחים בצורה אחרת לגמרי ממה שכולם חשבו. את בני האדם מנהיג קצין פסיכי ששונא קופים יותר מאשר את עצמו (וודי הארלסון), ואם תסתכלו בין השורות תבחינו פה במסרים העוסקים בגזענות, ברודנות ובשאר צרות שהעולם שלנו סובל מהם.

האפקטים המיוחדים של הסרט לא פחות ממדהימים. עד כמה שמוזר לכתוב את זה, הקופים נראים כמעט אנושיים בהבעות הפנים שלהם, עד שבקלות אפשר לשכוח שאלה יצירות ממוחשבות. לא נתפלא אם השחקן אנדי סרקיס, ש"מגלם" את סיזר בקולו ובתנועות שלו, שנסרקו לדמות הממוחשבת של הקוף, יהיה מועמד לאוסקר. רק קחו בחשבון דבר אחד – עד כמה ש"כוכב הקופים: המלחמה" מרשים מבחינה טכנולוגית, הוא גם קודר ומדכא מבחינה עלילתית. אם העתיד הלא רחוק של המין האנושי יהיה אפילו קרוב למה שמוצג בסרט (גם אם לא נצטרך להתמודד עם קופים שלאט אבל בטוח הופכים להיות יותר חזקים וחכמים מאיתנו), אז המצב שלנו רחוק מלהיות מזהיר.

 

מדד הבייגלה: 4/5